<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן פ"ח</h1>
<h2>דף קיז:</h2>
וששאלתם עוד היכי דאתא לקמ' האי דאחזיק במערופא ואמר פקידו דלא ליתיה אינש (וללשרן) [ולהלשין] עלי למערופא... פלוני דאוזיפית ליה מן ממונאי כמה זימני בלא רביתא ודפלחית להון בלא עידן ואמר האי דלא אחזיק לא תגזרון עלי דאיהו עד האידנא מערופא דידך לית אינא משגח ומה דיהבת ואוזיפת לך וחייבי' לך לא חיישינן מכאן ואילך והוא מכירי מערופא דידי כו' על משפט המערופא כבר כתבנו שהדבר תלוי במנהג ובמקום שלא נהגו אינו יכול לכופו אבל על ממונו המסור ביד גוי ומבקש שיגזרו שלא ילשין עליו דין הוא שיגזרו ואם ילשין עליו בר ישראל ויגרום לו הזק חייב לשלם וקיימא לן הלכתא דדיינינ' דינא דגרמי [ב"ק קי"ז ע"ב] דההוא גברא דאחוי (אמנוכסא) [אמטכסא] דחבריה יתיב ר' אבוהו ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב ר' אלעא גבייהו סבר לחיובא מיהא דן את הדין כו' עד אמרו ליה קום זיל לגביה דר' שמעון בן אליקים וקמיה דר' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמי אזל גבייהו וחייבוה מיהא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא בדאחוי אחויי ואי אמר האי בעל המערופא אע"פ שלא ילשין עלי אם יכנס לאותה המערופא כיון שלא יצטרכו לעבודתי שהוא יעבוד להם ויהנה אותם משלו ימצאו עלילה ויטלו ממוני שבידם יש לחוש לדבריו שלא יאבד ממונו דילפינן מהשבת אבדה וקאמר רחמנא [דברים כ"ב] כן תעשה לכל אבדת אחיך לא תוכל להתעלם והשבות לו הלכך מתבעי למעבד תקנתא שישוב ממונא לידו ויגזרו שלא יכנוס ישראל לאותה מערופא עד זמן שיראו הקהל שהציל ממונו מיד הגוים ואחר שיציל ינהגו באותה מערופא כדרך שנוהגת בשאר מערופות.
